עומס צוות וקיבולת: איך נראה שבוע הוגן

עומס הוא רמה, תפוקה היא קצב

שני מספרים מתארים את השבוע של אדם ואסור לחבר אותם. עומס הוא כמה עבודה פתוחה הוא מחזיק עכשיו, בדקות. תפוקה היא כמה משימות הוא סיים בחלון שמסתכלים עליו. אחד הוא רמה, השני קצב, ולשונית העומס באנליטיקה שומרת אותם בעמודות נפרדות בדיוק בגלל זה.

אדם עם עומס גבוה ותפוקה גבוהה עסוק וזז. אדם עם עומס גבוה ותפוקה נמוכה תקוע, וזו השורה להסתכל עליה קודם ביום שני. קריאה רק של אחד משני המספרים מסתירה את ההבדל.

איך נספרות הדקות של משימה

כל משימה יכולה לשאת הערכה בדקות. התבניות מגיעות עם הערכות על המשימות הגדולות, למשל 480 דקות לכתיבת תסריט ורשימת שוטים בחבילת commercial ו-960 לעריכה אופליין, ואתם עורכים אותן כמו כל שדה אחר.

כשלמשימה משויך אחד, כל ההערכה היא העומס שלו. כשיש כמה, ההערכה מתחלקת שווה ביניהם וכל דקת שארית הולכת למשויכים הראשונים בסדר, כך שהחלקים תמיד מתחברים בחזרה להערכה. משימה בלי הערכה, או בלי משויך, לא תורמת כלום לעומס של אף אחד. זו בחירה: משימה לא מוערכת בלתי נראית לתצוגת העומס עד שמישהו שם עליה מספר, וזה המקום הכנה לפער להופיע.

אותו חשבון משמש את תצוגת העומס על לוח ואת הגלגול היומי של האנליטיקה, כך שהפס שמפיק רואה ביום שלישי ושורת החבר בלשונית האנליטיקה מתארים את אותן דקות.

קיבולת: ברירת המחדל וצוותים

אדם שלא שייך לצוות יש לו קיבולת של 2,400 דקות בשבוע, שזה חמישה ימים של שמונה שעות. ארגון שלא יוצר צוות אף פעם רואה בדיוק את זה לכולם.

צוות הוא שם, רשימת אנשים וקיבולת שבועית אחת בדקות. הוא לא נושא שום דבר אחר: אין תהליך, אין תפקידים, אין כללי התראה. אדם בצוות אחד לוקח את הקיבולת של הצוות. אדם בשני צוותים לוקח את הסכום של שניהם, וכך מייצגים מישהו שעובד חלק מהשבוע בפוסט וחלק בסטודיו.

ניהול צוותים בדרך לייצור בזמן הכתיבה. תצוגת העומס כבר קוראת קיבולת צוות כשצוותים קיימים וחוזרת לברירת המחדל כשאין.

תצוגת העומס על לוח

עומס הוא אחד מסוגי התצוגה השמורה, לצד לוח, רשימה, טבלה, ציר זמן ולוח שנה. הוא מצייר פס אחד למשויך: דקות פתוחות כחלק מקיבולת האדם. הפס נחתך ב-100 אחוז, כך שמישהו ב-130 אחוז ממלא את הפס ונצבע אדום במקום לשפוך מהקופסה.

לעבודה לא משויכת יש שורה משלה בתחתית, כך שהתצוגה גם מראה כמה דקות עדיין לא על הצלחת של אף אחד. העברת משימה בין אנשים משנה את הפסים מיד, כי התצוגה קוראת את הלוח ולא צילום.

לשונית העומס באנליטיקה

לשונית העומס קוראת את הגלגול היומי ולא את הלוח החי ומראה, לכל חבר, את רמת העומס האחרונה, ספירת פתוח, ספירת באיחור, ספירת הושלם בחלון וכמה ימים נמדדו. החברים ממוינים לפי עומס, הכבד קודם.

שלושת האנשים העמוסים מלשונית זו מופיעים גם בדוח הבעלים של יום שני, עם העומס בדקות, כך ששבוע עמוס גלוי גם למי שאף פעם לא פותח את מסך האנליטיקה.

איך נראה שבוע הוגן בפועל

שבוע הוגן אינו שבוע שווה. עורך בכיר עם קיבולת 2,400 דקות ו-2,300 דקות של עבודה פתוחה נמצא ב-96 אחוז; קולוריסט במשרה חלקית בצוות של 1,200 דקות עם 1,300 דקות נמצא ב-108 אחוז והוא זה שצריך עזרה. התצוגה מראה את היחס, לא את הדקות הגולמיות, בדיוק בגלל זה.

המנוף הוא ההערכה. אם הפסים נראים שגויים, ההערכות שגויות לפני השיוכים. מתקנים את המספרים על שלוש או ארבע המשימות הגדולות והתמונה בדרך כלל מתקנת את עצמה.

• מסתכלים על עומס ותפוקה יחד; עומס גבוה עם תפוקה נמוכה היא השורה התקועה.
• שמים הערכות על המשימות הגדולות קודם; משימה לא מוערכת לא שוקלת כלום.
• קובעים קיבולת צוות לעובדים חלקיים כדי שהיחס יהיה כנה.
• עוקבים אחרי שורת הלא משויך: דקות שאף אחד לא מחזיק הן העומס הנסתר של השבוע.

שאלות שחוזרות

מה נחשב לעומס של אדם?

הדקות המוערכות של המשימות הפתוחות שלו. משימה עם כמה משויכים מתחלקת שווה; משימה בלי הערכה לא תורמת כלום.

מהי קיבולת השבוע ברירת המחדל?

2,400 דקות, שזה חמישה ימים של שמונה שעות. אדם בצוות אחד או יותר לוקח את סכום הקיבולות של הצוותים האלה במקום.

תצוגת העומס עוקבת אחרי זמן שבאמת הושקע?

לא. היא משווה דקות פתוחות מוערכות מול קיבולת. Tasked לא רושם זמן שהושקע על משימה.

מאיפה מגיע מספר העומס בדוח השבועי?

מאותו גלגול יומי שלשונית העומס קוראת. הדוח מפרט את שלושת החברים העמוסים עם העומס בדקות.

אדם יכול להיות בשני צוותים?

כן. הקיבולת שלו היא סכום הקיבולות השבועיות של שני הצוותים.