מוצאים את צוואר הבקבוק: זמן חציוני בשלב

המספר הלא נכון, ולמה הוא נראה נכון

הדרך הקלה למדוד שלב היא לקחת כל משימה שנגמרה, להסתכל על השלב שהיא הייתה בו כשנגמרה, ולחייב את כל משך המשימה לשלב הזה. המספר יוצא גדול, הוא ממיין יפה, והוא שגוי: הוא אומר שהשלב האחרון איטי כי כל משימה נגמרת שם. עבודה שישבה שבועיים בהמתנה לתסריט ושעה ב-Delivery נספרת כ-Delivery איטי.

המספר הראשון של צוואר הבקבוק של Tasked עצמו עבד כך, ותוכנית המוצר ממנה אותו כדבר שצריך לתקן לפני שאפשר לסמוך על משהו באנליטיקה. התיקון אינו נוסחה טובה יותר על אותם נתונים. אלה נתונים אחרים.

מה זה מרווח

בכל פעם שמשימה נכנסת לשלב, Tasked פותח מרווח עם המשימה, הפרויקט, השלב ורגע הכניסה. בכל פעם שהמשימה יוצאת, הוא סוגר את המרווח ופותח את הבא. הכתיבה קורה באותה עסקה כמו המעבר, כך שאין סריקה שיכולה לפגר ואין מעבר בלי המרווח שלו.

משימה שנשלחת בחזרה לשלב שהיא כבר בו מתחילה מרווח חדש; מעבר עצמי הוא מעבר אמיתי. למשימה שעדיין בשלב יש מרווח פתוח, והמדד סופר אותו עד רגע השאילתה. עבודה שנגמרה ועבודה שתקועה שתיהן במספר.

המרווח גם זוכר את שעות החלון שהיו בתוקף כשנפתח. שינוי חלון אחר כך לא משכתב מה שקרה תחת הישן.

למה החציון ולא הממוצע

משימה אחת שחיכתה שלושה שבועות ללקוח מזיזה ממוצע בימים וחציון בכלום. החציון הוא הזמן בשלב שמשימה טיפוסית באמת חוותה, והוא המספר שציון הסיכון גם משתמש בו כדי להעריך עבודה שנשארה. שימוש באותו סטטיסטי בשני המקומות אומר שצוואר הבקבוק שאתם רואים והסיכון שאתם מוזהרים עליו באים מתצוגה אחת של אותה היסטוריה.

שדה ה-API שנושא את המספר עדיין קרוי כממוצע לתאימות עם לקוחות קודמים; הערך בו הוא החציון.

מה תצוגת צוואר הבקבוק מראה

לכל שם שלב שהיה לו לפחות מרווח אחד שנגע בחלון, התצוגה מפרטת את הדקות החציוניות בשלב, מספר המשימות שיצאו מהשלב בתוך החלון, כמה פתוחות בו עכשיו, וכמה ימים שונים הייתה בהם פעילות. לשלבי אישור היא גם מסכמת את הדקות שהושקעו בהמתנה ללקוח. השלבים ממוינים מהאיטי קודם.

דקות נחתכות לחלון. משימה שנכנסה לשלב לפני החלון ויצאה בתוכו תורמת רק את החלק שנכנס פנימה, כך שתצוגה של 30 יום היא תצוגה של 30 יום גם לעבודה שהתחילה קודם.

• דקות חציוניות בשלב, ממרווחים.
• תפוקה: מרווחים שנסגרו בתוך החלון.
• ספירת פתוח: מרווחים שעדיין רצים.
• ימים שנמדדו, כך ששלב עם יום עמוס אחד לא ייחשב למגמה.
• המתנה ללקוח, בשלבי אישור בלבד.

קוראים את זה על פני פרויקטים

כל פרויקט נושא עותק משלו של התהליך, כך ש-Client Review בפרויקט א ו-Client Review בפרויקט ב הם שתי שורות שלב שונות. תצוגת צוואר הבקבוק מקבצת לפי מפתח השלב, השם שהתבנית נתנה לו, כך ששתי השורות האלה הן שורה אחת. זה מה שהופך עשרים לוחות לתשובה אחת על התהליך שלכם ולא לעשרים תשובות על הפרויקטים.

אם שתי תבניות משתמשות באותו מפתח לשלבים שאומרים דברים שונים, הן יחלקו שורה. שומרים על המפתחות כנים בתבניות והתצוגה נשארת כנה.

מצוואר בקבוק לתיקון

שלב איטי הוא או חסר משאבים, או חסר הגדרה, או מחכה למישהו מחוץ לצוות. לשונית העומס אומרת לכם את הראשון, סך ההמתנה ללקוח אומר את השלישי, וביקורת התהליך אומרת את השני: היא משווה את החציון שקראתם מול שעות החלון שקבעתם על השלב, סופרת את ההפרות, ומציעה תיקון שדימתה על ההיסטוריה האחרונה שלכם.

הסדר חשוב. קוראים את החציון קודם, ואז מחליטים אם החלון שגוי או שהעבודה.

שאלות שחוזרות

למה הזמן בשלב הוא חציון ולא ממוצע?

כי חריג אחד מזיז ממוצע בימים. החציון הוא מה שמשימה טיפוסית חוותה, והוא אותו סטטיסטי שציון הסיכון משתמש בו כדי להעריך עבודה שנשארה.

משימה שעדיין בשלב נספרת?

כן. המרווח הפתוח שלה נספר עד רגע השאילתה, כך שעבודה תקועה מופיעה במספר במקום להיות מוסתרת עד שהיא נגמרת.

למה שלב אחד מופיע פעם אחת כשיש לי עשרים פרויקטים?

מרווחים מקובצים לפי מפתח השלב מהתבנית, לא לפי שורת השלב לפרויקט, כך שאותו שלב בכל הפרויקטים הוא שורה אחת.

איזה חלון התצוגה משתמשת בו?

החלון שאתם בוחרים במסך האנליטיקה. דקות נחתכות אליו, כך שרק החלק של מרווח בתוך החלון נספר.